פסק-דין בתיק עת"מ 9538-11-11

העותרים הם אחים, ובבעלות כל אחד מהם חנות בשוק מחנה יהודה. לעותר 1 חנות לממכר ירק ולעותר 2 חנות לממכר ביצים. בין שתי החנויות חנות פינתית קטנה השייכת לעותרים, והמושכרת בשכירות מוגנת לבעל עסק לתיקון שעונים. הכניסה לחנות הפינתית היא בצמוד לחנותו של עותר 2 ובכניסה לסמטה המובילה לחנותו של עותר 1.

המשיבה ביצעה שיפוצים נרחבים בשוק מחנה יהודה במהלך השנים 2004 - 2009. במסגרת שיפוצים אלה, בנתה המשיבה, בשטח הרחוב ובצמוד לחנויות, "פודסטים". הכוונה למדרכה מוגבהת שעליה יכולים בעלי החנויות להציב את מרכולתם. ברחובות הראשיים נבנו פודסטים רחבים ובסמטאות נבנו פודסטים צרים, לפי תנאי הרחוב. תנאי להצבת סחורה על גבי הפודסטים הוא, שהסחורה היא מן הסוג הנמכר בחנות ובלבד שלבעל החנות רישיון עסק בתוקף כחוק. השטח המותר בהוצאת הסחורה מהחנות, מוגבל לרוחב הפודסט הנמצא מול הקירות הפנימיים של החנות. במילים אחרות, אין בעל החנות רשאי לחרוג ולהציג את מרכולתו על גבי פודסטים של חנויות סמוכות. על פי הכללים, אין בעל חנות רשאי להמחות את זכות השימוש בפודסט הנמצא מול חנותו לבעל חנות אחרת, אפילו שעה שעסקו שלו אינו פעיל. עוד יש לומר כי חנויות הממוקמות בקרן רחובות, יכולות להציב את הסחורה על שטח פודסטים הנמצאים משני עבריהן.

העתירה עניינה בסירובה של המשיבה לאפשר לעותר 1 להציב את מרכולתו על גבי פודסט הצמוד לקירותיה הפנימיים של החנות המושכרת לעסק לתיקון שעונים, והצמודה לחנותו. הטעם לסירוב הוא כמבואר לעיל, היינו, שאין המשיבה מתירה לבעל חנות לחרוג מגבולות קירותיה הפנימיים של חנותו, והפודסט העומד לשימושו הוא אך ורק זה הצמוד לקירות אלה. המשיבה עומדת על אכיפה דקדקנית של הכללים שנקבעו, במיוחד לאחר השיפוץ הנרחב שעבר השוק, על מנת לשמור על הסדר הציבורי, על האיזון בין כל הסוחרים ועל הצביון החדש שהיא מבקשת ליתן לשוק. לא עוד מקום שהערבוביה שולטת בו, כי אם מקום מסודר, נקי ואיכותי.

בעתירה נטען כי עמדת המשיבה אינה סבירה וכי בעטיה נגרם לעותר 1 נזק כלכלי, שכן עליו לצמצם את שטח הצגת מרכולתו כדי מחצית. עותר 1 הוא עיוור ומושתל כליה ומפעיל את חנותו באמצעות אחיו, עותר 2. משפחתם היא מן המשפחות הוותיקות בשוק. עוד נטען כי התנהלות המשיבה נגועה בחוסר שוויוניות שכן, סוחרים אחרים קיבלו רשות להציב את סחורתם על גבי פודסטים "חורגים". כמו כן, החנות הפינתית בה מתנהל עסק לתיקון שעונים נמצאת ממילא בבעלות העותרים ואין בעל העסק לו מושכרת החנות מעוניין בהצבת סחורתו מחוצה לה. העותר מוסיף וטוען כי במהלך עבודות השיפוצים, הובטח לו כי לאחר סיומן יוכל להציב את סחורתו גם מחוץ לחנותו של השען.

כעולה מכתב התשובה, בקשתו של עותר 1 לרישיון עסק הוגשה רק כרקע להגשת העתירה, ביום 10.1.11. התשריט שצורף לבקשה, סימן את שטח הצגת הסחורה מחוץ לעסק על פי הקריטריונים שקבעה המשיבה. הוא לא ביקש, על פי התשריט, להניח את הסחורה בצמוד לקיר החנות של השען ולא עתר כנגד הקריטריונים עצמם, שהיו ידועים לו. ואכן כך עולה מעיון בתשריט, נספח ח' לכתב התשובה. העותר קיבל רישיון עסק על פי הבקשה והתשריט שצורף אליה. רישיון העסק הוגבל למכירת עלי ירק בלבד, כפי שביקש העותר בבקשתו. אם כך, על פי הקריטריונים שפורטו לעיל, רשאי העותר להציג את מרכולתו על גבי הפודסטים הצמודים לקירותיה של חנותו והסחורה המוצגת יכולה להיות מסוג של עלי ירק בלבד. אלא שמתשובת המשיבה עולה כי העותר מוכר בחנותו ומציג על גבי הפודסט פירות וירקות, וזאת בניגוד לרישיון שביקש ושקיבל. לכתב התשובה צורפה תמונה המוכיחה זאת (נספח ט'). עוד יש להוסיף, כי עותר 2 מפעיל את חנותו ללא רישיון עסק בכלל ומשכך, גם הצגת קרטונים של ביצים, שבמכירתם הוא עוסק, על גבי הפודסט שמחוץ לחנותו, אינה כדין. עותר 2 אינו יכול להניח סחורה על קיר חנותו של השען הגובל בחנותו שלו שכן דלת החנות גובלת עם קצה חנותו של העותר ובנוסף, בצמוד לדלת חנותו של השען יש קיר קטן ברוחב של כמטר, עליו מותקנת ויטרינה להצגת שעונים (תמונה נספח י' לכתב התשובה).

ככל שהדברים נוגעים לעותר 2, יש להקדים ולומר כי אין לו כל עילה לעתור כנגד החלטת המשיבה, הנוגעת לאפשרות של עותר 1 להציג סחורה מעבר לרוחב קירות חנותו. רישיון העסק ניתן לעותר 1 בלבד, ורק הוא רשאי להוציא סחורה מחוץ לחנות. עותר 2 אינו מפעיל את העסק ושמו אינו מופיע בבקשה לרישיון. משכך, בצדק טוענת המשיבה, כי דין העתירה להידחות על הסף ככל שהיא נוגעת לעותר זה.

אשר לעותר 1, הרי שהדין עם המשיבה כי עתירתו נגועה בחוסר ניקיון כפיים. העותר מפעיל את חנותו בניגוד לתנאי הרישיון ולא גילה עובדה זאת בעתירה. די בכך כדי להצדיק את דחיית העתירה, שהרי על פי הכללים אין להציג מחוץ לחנות סחורה שלא נתקבל רישיון למכירתה. כלל זה, כשלעצמו, אינו נתקף בעתירה. עוד טוענת המשיבה, כי הכלל לפיו אין לחרוג מגבולות הקירות הפנימיים של כל חנות, היה בתוקף עוד לפני השיפוץ, גם אם ההקפדה על אכיפתו הפכה מחמירה יותר לאחריו. עותר 1 מעולם לא תקף כלל זה ולא גילה לבית המשפט את עובדת קיומו. בצדק טוענת המשיבה כי גם בהעלמת עובדה זו חטא העותר בחוסר ניקיון כפיים. כמו כן מצאתי טעם בטענת המשיבה לפיה היה על העותרים לצרף את ועד סוחרי שוק מחנה יהודה המנהל את ענייני הסוחרים בשוק, כצד לעתירה. זאת מן הטעם שקבלת העתירה יכול ותיפגע באיזון הקיים בין הסוחרים בשוק ובפרט אלה אשר המשיבה אינה מאפשרת להם להציג את מרכולתם מחוץ לגבולות הקירות הפנימיים של חנויותיהם.

מכל מקום, גם לגוף העתירה, דינה להידחות.

הכללים אותם קבעה המשיבה הינם כללים החלים על כל חנויות השוק, הגיונם בצידם, והם משרתים תכלית ראויה, המצויה במסגרת סמכויותיה של המשיבה כמי שמצווה לשמור על הסדר, על הניקיון, על התברואה ועל מראה אסתטי של פני העיר. הטענה לפיה נפגעת זכותו של העותר לחופש העיסוק לאו טענה היא. אין לעותר זכות קנויה במרחב הציבורי והעירייה רשאית, כאמור, להסדירו לטובת הכלל. חנותו של העותר אינה החנות היחידה בשוק, והתרת חריגה בעניינו לא תאפשר למשיבה להשליט סדר במקום.

זאת ועוד, העותרים לא הציגו כל ראיה לכך שטרם השיפוץ הציגו את מרכולתם בחריגה מקווי החנות וכן לא הציגו מסמך התומך בטענתם לפיה הובטח להם כי יוכלו לעשות כן לאחר השיפוץ. יתרה מכך, העותרים אף לא טרחו לנקוב בשמו של מי שהבטיח להם אותה הבטחה. רק במהלך הטיעון בעל פה, נקב ב"כ העותרים בשמו של מי שהבטיח, על פי הנטען, את האמור לעיל, ובתגובה הבהיר ב"כ המשיבה כי אין המדובר בעובד עירייה אלא באיש מנהלת השוק שאינו מוסמך להבטיח דבר. בנסיבות אלה, אין לייחס כל משקל לטענה זו.

גם את הטענה לפיה העסק לתיקון שעונים שייך ממילא לעותרים ולפיכך יש לאפשר להם להציג את מרכולתם בצמוד לקירותיו הפנימיים, אין בידי לקבל. הקריטריונים ברורים והשאלה אינה אם אותה חנות היא בבעלות הסוחר המעוניין להציג את מרכולתו מחוצה לה אלא האם באותה חנות נמכרת סחורה מן הסוג שהצגתה מתבקשת והאם ניתן לה רישיון עסק למכירת אותה סחורה.

בכל הנוגע לטענת האפליה, הניחה המשיבה את דעתי בכך שהראתה כי החנויות אשר לגביהן נטען בעתירה שהותר להן להציג סחורה מעבר לגבולות הקירות הפנימיים, הן חנויות פינתיות אשר יש להן כניסות משני צידי הרחוב. לפיכך, בכל כניסה ניתן להציג סחורה בשטח שברוחב הקירות הפנימיים. חנותו של עותר 1 אינה חנות פינתית. היא ממוקמת במרכז הרחוב ויש לה רק חזית חוץ אחת בה ניתן להציג סחורה מחוץ לעסק. האכיפה כלפי החנויות הפינתיות מתבצעת בדיוק כפי שהיא מתבצעת ביחס ליתר החנויות ואין בעלי חנויות אלה מורשים לחרוג מרוחב הקירות הפנימיים שלהם. קבלת העתירה תהווה אפוא אפליה פסולה ביחס לסוחרים אחרים.

אשר לטענה לפיה התירה המשיבה לבעל דוכן "אבטיחי שמש" להציג את מרכולתו על קיר השירותים הציבוריים, הרי שכעולה מתשובת המשיבה אין הנדון דומה לראיה. אותו דוכן אינו חנות אלא דוכן של רוכל שכלל אינו יכול להציג סחורה "בפתח" חנותו. הדוכן הוצב במקביל לקיר שאין בו חנות וגם לגביו חלים כללים אשר עליו לעמוד בהם.

העתירה נדחית. בנסיבות העניין לא אעשה צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום,  א' שבט תשע"ב, 25 ינואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: